גאווה עולמית?
זהו הנאום אותו קראתי היום בישיבה המיוחדת של השדולה למאבק בלהטב"קופוביה בכנסת, לרגל הוועידה הבינלאומית למנהיגות צעירה גאה שארגן איגי – ארגון נוער גאה. בוועידה השתתפו כ-40 צעירות וצעירים מרחבי העולם, שפועלים למיגור ההפליה נגד להטב"קים במדינות שלהם ולקידום זכויות הקהילה. הנאום הוקרא באנגלית, והתרגום לעברית מתחתיו.
Status of LGB people around the world - מצב הלה"ב בעולם
In June 1969, the police in NYC once again marched into a gay bar called “Stonewall”, and tried to enforce the law forbidding people from wearing more than 2 items of clothing associated with the “opposite sex”. But this time, the people in the bar didn’t give in – transgendered women, drag queens and butches acted up and fought back, in what was later known as the “Stonewall Riots”. Those riots spread around the United States like fire, and started the emancipation of gays, lesbians, bisexuals and transgenders.
We often think that the situation today is better, ideal, and… pink. But it isn’t really so. Even today, LGBTQ people face violence, humiliation, discrimination and hate. It’s not a third-world problem – it’s a global issue.
Last week, we were informed that the bill, fining people for “promoting homosexuality”, passed its first call in St. Petersburg, Russia’s “northern capital”. This bill states that a person that publicly promotes gender or sexual identity issues can be fined with up to 50,000 Rubles (1200 Euros). Promotion is not advertising an ad saying “come be gay”. Promotion can be coming out of the closet publicly. And it’s not the first time that Russian LGBTQ people are faced with hate and violence – we remember activists beaten up and arrested by the police for trying to hold a Pride March in Moscow, followed by the mayor’s support of this brutality.
But then you say, “well, it’s Russia, the Western world is much better”.
In 76 countries, being LGBT is a crime. In 10 out of those, it would sentence you to life in prison, or death. A transgender person is murdered every 16 hours.
In the United States, for example, only 21 states outlawed discrimination based on sexual orientation, and only 15, based on gender identity. The “Don’t Ask Don’t Tell” bill was annulled only in 2011. The “Don’t Say Gay” Bill was passed in the Tennessee Senate in May, banning teachers from talking about homosexuality. If you’re a lesbian teenager, don’t expect to be supported in class. 30 states actually banned same-sex marriage on their constitution.
The situation in Europe is far better, if you consider Europe from Germany, westwards. Many countries in Western Europe banned discrimination on the basis of sexual orientation, and even recognize same-sex partnerships in some way. Iceland was the first country in the world to have an openly-lesbian woman as head of state, and gefeleciteered, felicitation to Belgians, for the newly elected Prime Minister, an openly-gay man. Ireland too had an openly-gay man as a Presidential candidate this year, but if you want to undergo a sexual reassignment surgery, you have to go to England. And even then, you won't be able to change your gender in your documents. Even Germany, known for its capital being one of the world’s Gayest cities, bans only “some” anti-gay discrimination.
But as you move east, you find the situation gets worse. Serbia bans discrimination, but the police and rioters bashed Belgrade Pride last year, and the authorities banned it. The Baltic Countries legalized homosexuality when they declared independence in the 1990s, but still haven’t found the time to legalize same-sex partnership. In the Ukraine, same-sex partnerships are not recognized by the state, and a poll in 2007 showed that only 4.7% of the people would support same-sex partnership. Moving to the Caucasus, Georgia bans discrimination based on sexual orientation, but not gender identity, while Armenia doesn’t even protect that.
On the other side of the Mediterranean, African LGBTQ people are mostly not even allowed to be gay, lesbian, transgender or bisexual. Some countries offer a life in jail, and some – like Sudan, Mauritania, or Nigeria, that doesn’t allow its male citizens being gay, but some parts do allow the women to be lesbians, sentence you to death. South Africa seems like heaven in comparison, allowing same-sex marriage, and allows transgender people to amend their documents. But South African lesbian women often suffer from “Corrective Rape” – like violence is going to change their being.
Let’s move east – to Asia. The Middle East is not a good place to be gay in. In many Middle-Eastern countries, being gay means being sentenced to death. In Iran, gay men often undergo a sexual reassignment surgery, because it is allowed by the Islamic ruling, to be able to live with their partner. Only 3 countries in the Middle East allow being GLB – Israel, Jordan and Palestine – but only in the West Bank. In Malaysia, being gay is still illegal – you can be fined, sentenced to up to 20 years in jail or be sentenced to whipping. In most parts of Indonesia, being gay is legal, but also is discrimination against you. India is very “open-minded” about transgendered people, allowing them to use O for other, under the gender field in official documents, but made homosexuality legal only in 2009, and still considers outlawing discrimination. In the Philippines, only several cities outlawed discrimination. The government is still considering this issue. Mongolia doesn’t ban discrimination as well.
Going down under makes situation a bit better – Australia bans all sexual orientation and gender identity discrimination, and it’s time to congratulate our friends in Queensland for their successful campaign – the bill that allows civil unions passed, thus joining New South Wales, the Australian Capital Territory, Tasmania and Victoria. Same-sex marriage is still banned by the Marriage Act of 1961. Long before Stonewall.
On the other side of the Pacific, we see Canada, considered a role-model for many LGBTQ people, allowing same-sex marriages for non-citizens, too. It doesn’t allow divorces for those people, though. Peru and Chile, along with other countries in South America, ban discrimination, but don’t allow civil unions or marriages. On the other hand, Paraguay banned same-sex partnerships in its constitution.
The laws are the base of all, and they have the power to change society. But the laws are not everything, and we cannot rely on them to do so. Even in countries that support the LGBTQ people, society brings horrible cases. 116 transgender people were brutally murdered in horrible means between November 17th, the International Transgender Day of Remembrance, 2010 and 2011. Astrid Carolina Lopez Cruz was strangled and stabbed in Spain, Shelley Hilliard was murdered, decapitated, dismembered and burned in Detroit, Didem’s throat was slit in Istanbul, and 7 different transgender women were brutally killed in Honduras over the course of only 3 months. GLB men and women still suffer from violence. Even I was told off for kissing a guy, in Tel Aviv’s gay beach, on Pride week. My friend was chased by guys with crowbars after kissing his date, and escaped just because his attackers were too stupid to operate a door. In Ecuador, Lesbian women are put in special correction clinics and tortured. In Uganda, a national paper published names and photos of LGBTQ activists – some were murdered and some had to go undercover. And the list is long, and can bring most of us to tears.
This is why we are here – to change, to build a better society around the world, to reach out to our friends who could not be here, who cannot even BE lesbians, bisexuals, transgenders or gays. We aim at building a bridge between societies and to create a social change that will affect human rights generally. This is our mission, our responsibility, and we do so with the help of our allies and friends.
I sincerely hope that this lobby will be able to be a guiding light for parliaments around the world, which will work together despite opinion differences on other issues, to ensure the well-being of all human beings.
Thank you for your time.
ביוני 1969, המשטרה בניו יורק נכנסה שוב לתוך בר גאה בשם “סטונוול”, וניסתה לאכוף את החוק שאוסר על אנשים ללבוש יותר משני פרטי לבוש השייכים למין השני. אבל הפעם, האנשים בבר לא נכנעו – נשים טרנסיות, מלכות דראג ובוצ’ים עמדו ונלחמו חזרה, במה שכונה לאחר מכן “מהומות סטונוול”. המהומות האלה התפשטו ברחבי ארצות הברית כמו אש בשדה קוצים, והחלו את השחרור של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסים.
פעמים רבות, אנחנו חושבים שהמצב היום הוא טוב יותר, אידיאלי ו… ורוד. אבל זה לא באמת כך. אפילו היום, אנשים להטב”קים חשופים לאלימות, השפלה, הפליה ושנאה. זאת לא בעיה של העולם השלישי, זאת בעיה גלובאלית.
בשבוע שעבר, נודע לנו כי הצעת חוק לקנס על אנשים ש”מקדמים הומוסקסואליות”, עברה בקריאה ראשונה בסט. פטרסבורג, “הבירה הצפונית” של רוסיה. על פי ההצעה, אנשים שמקדמים בפומבי נושאים של זהות מגדרית או נטייה מינית, יכולים להיקנס בעד 50,000 רובל (כ-1200 אירו). “קידום” הוא לא פרסום של מודעה שאומרת “בואו להיות הומואים”. קידום יכול להיות יציאה פומבית מהארון. וזאת לא הפעם הראשונה שאנשים להטב”קים חווים שנאה ואלימות – אנחנו זוכרים את האקטיביסטים שהוכו ונעצרו בידי המשטרה כשניסו לערוך מצעד גאווה במוסקבה, לאחר תמיכה של ראש העיר בברוטאליות הזאת.
אבל אתם אומרים, “טוב, זאת רוסיה, העולם המערבי טוב יותר”.
ב76 מדינות, להיות להטב"ק זה פשע. ב-10 מתוכן, אתם תשפטו למאסר עולם, או למוות. אדם טרנסג'נדר נרצח כל 16 שעות.
בארצות הברית, למשל, רק 21 מדינות הוציאו מחוץ לחוק אפליה על רקע נטייה מינית, ורק 15, על רקע זהות מגדרית. חוק “לא שאלנו – אל תספר” בוטל רק ב-2011. החוק “אל תגיד הומו” עבר במאי בסנאט של מדינת טנסי, ואוסר על מורים לדבר על הומוסקסואליות. אם את נערה לסבית, אל תצפי לתמיכה בכיתה. 30 מדינות אפילו אסרו על נישואים חד מינים בחוקה שלהן.
המצב באירופה הוא טוב יותר, אם אתם מתייחסים לאירופה כגרמניה ומערבה. הרבה מדינות במערב אירופה אסרו אפליה על בסיס נטייה מינית, וחלקן אפילו מכירות בזוגיות חד מינית בצורה זו או אחרת. איסלנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שבראשה עומדת אישה לסבית מחוץ לארון. וברכות לבלגים על בחירתו של ראש ממשלה חדש, גבר הומו מחוץ לארון. גם באירלנד היה מועמד הומו בבחירות לנשיאות, אבל אם תרצו לעבור ניתוח לשינוי מין, תצטרכו לנסוע לאנגליה. וגם אז לא תוכלו לשנות את מינכם בתעודת הזהות. אפילו בגרמניה, שידועה בכך שבירתה היא אחת מהערים הכי הומואיות בעולם, אוסרת רק “חלק” מהאפליה נגד הומואים ולסביות.
אבל ככל שאתם עוברים מזרחה, המצב נהיה חמור יותר. סרביה אוסרת על אפליה, אבל המשטרה ומתפרעים התנגשו במצעד הגאווה בבלגרד בשנה שעברה, והרשויות אסרו אותו. המדינות הבלטיות הפכו את ההומוסקסואליות לחוקית כשקיבלו עצמאות בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אבל מעולם לא מצאו זמן לאשרר זוגיות חד מינית. באוקראינה, זוגיות חד מינית לא מוכרת על ידי המדינה, וסקר ב-2007 קבע שרק 4.7% מהאנשים תומכים בזוגיות חד מינית. ואם עוברים לקווקז, גיאורגיה אוסרת על אפליה על בסיס נטייה מינית, אך לא על בסיס זהות מגדרית, כשארמניה אפילו לא מגנה על זה.
בצד השני של הים התיכון, אנשים להטב”קים באפריקה אפילו לא מורשים להיות הומואים, לסביות, בי או טרנס. חלק מהמדינות מציעות מאסר עולם, וחלק, כמו סודן, מאוריטניה וניגריה (שלא מרשה לאזרחיה הגברים להיות הומואים, אבל מרשה לנשים להיות לסביות בחלק מהאזורים), גוזרות עליך גזר דין מוות. דרום אפריקה נראית כמו גן עדן בהשוואה לזה, ומתירה נישואים חד-מיניים או שינוי המין במסמכים לטרנסג’נדרים. אבל נשים לסביות דרום אפריקאיות סובלות לעתים ממה שמכונה “אונס מתקן” – כאילו שאלימות תשנה את ההוויה שלהן.
נעבור מזרחה – לאסיה. המזרח התיכון הוא לא מקום טוב להיות בו להט”ב. בהרבה ממדינות המזרח התיכון, להיות הומו פירושו להיות נידון למוות. באיראן, גברים הומואים רבים עוברים ניתוח לשינוי מין, שמותר על פי ההלכה האסלאמית, רק כדי לחיות עם בן הזוג שלהם. רק 3 מדינות מתירות להיות הומו, לסבית או בי – ישראל, ירדן ופלסטין, אבל רק בגדה המערבית. במלזיה, להיות הומו או לסבית עדיין מחוץ לחוק – אפשר לקנוס אותך, לשפוט אותך לעד 20 שנים בכלא או למלקות. ברוב החלקים של אינדונזיה, להיות הומו או לסבית זה חוקי, אבל באותה מידה, גם להפלות אותך על הרקע הזה. הודו מאוד “פתוחה” לגבי אנשים טרנסג’נדרים ומאפשרת לסמן O (אחר) בשדה המין במסמכים רשמיים, אבל הומוסקסואליות הפכה לחוקית רק בשנת 2009, והם עדיין שוקלים להוציא את האפליה מחוץ לחוק. בפיליפינים, רק כמה ערים הוציאו את האפליה מחוץ לחוק. הממשלה עדיין שוקלת את העניין. גם מונגוליה לא אוסרת אפליה.
אם יורדים עוד למטה, המצב טוב יותר – אוסטרליה אוסרת על אפליה על רקע נטיה מינית או זהות מגדרית, וזה הזמן לברך את חברינו בקווינסלנד על הקמפיין המוצלח שלהם – החוק שמאפשר איחוד אזרחי עבר, ובכך הם מצטרפים לניו סאות’ ווילס, טריטוריית הבירה האוסטרלית, ויקטוריה וטזמניה. נישואים חד מיניים עדיין אסורים על פי חוק הנישואים מ-1961. הרבה לפני סטונוול.
בצד השני של האוקיינוס השקט, אנחנו רואים את קנדה, שנחשבת למופת בעיני הרבה אנשים להטב”קים, ומתירה נישואים חד מיניים גם ללא-אזרחים. עם זאת,היא לא מתירה להם להתגרש. פרו וצ’ילה, יחד עם עוד כמה מדינות בדרום אמריקה, אוסרות על אפליה, אבל לא מאפשרות איחוד אזרחי או נישואים. מצד שני, פראגוואי אסרה על זוגיות חד מינית ממוסדת בחוקה שלה.
החוקים הם הבסיס להכול, ויש להם את הכוח לשנות את החברה. אבל החוקים הם לא הכול, ואנחנו לא יכולים לסמוך עליהם בעניין הזה. אפילו במדינות שתומכות בלהטב”קים, החברה מציגה מקרים איומים. 116 גברים ונשים טרנסים וטרנסיות נרצחו באכזריות בדרכים נוראיות בין ה-17 בנובמבר, הוא יום הזכרון הבינלאומי לטרנסג’נדרים, 2010 ל-2011. אסטריד קארולינה לופז קרוז נחנקה ונדקרה בספרד, שלי היליארד נרצחה, ראשה נערף, איבריה נקטעו והיא נשרפה בדטרויט, הגרון של דידם שוסף באיסטנבול, ו-7 נשים טרנסיות שונות נרצחו באכזריות בהונדורס ב-3 חודשים בלבד. גברים ונשים הומואים, לסביות, ובי עדיין סובלים מאלימות. אפילו אני סולקתי כשנישקתי בחור, בחוף הגאה של תל אביב, בשבוע הגאווה. חבורה של בחורים עם מקלות רדפו אחרי אחד החברים שלי שנישק את הדייט שלו. הוא הצליח לברוח רק כי הם היו טיפשים מדי בשביל לתפעל דלת. באקוודור, נשים לסביות מושמות במרפאות תיקון מיוחדות ומעונות שם. באוגנדה, עיתון ארצי פירסם תמונות ושמו של פעילים ופעילות להטב”קים – חלקם נרצחו וחלקם נאלצו לרדת למחתרת. והרשימה עוד ארוכה, ויכולה להביא את רובנו על סף בכי.
בגלל זה אנחנו פה – לשנות, לבנות חברה טובה יותר מסביב לעולם, ולהגיע אל החברים שלנו שלא יכולים להיות כאן, או שאפילו לא יכולים להיות לסביות, ביסקסואלים, טרנסג’נדריות או הומואים. אנחנו רוצים לבנות גשר בין חברות וליצור שינוי חברתי שישפיע על זכויות האדם באופן כללי. זוהי המשימה שלנו, האחריות שלנו, ואנחנו עושים זאת בעזרת בעלות ובעלי בריתנו.
אני מאוד מקווה שהשדולה הזאת תוכל לשמש כמגדלור לבתי מחוקקים ברחבי העולם, שיעבדו יחדיו למרות הבדלי דעה בנושאים אחרים, כדי להבטיח את שלומם של כל בני האדם.
תודה רבה על זמנכם.
