הפאשיזם ב-14 נקודות
בשנת 2004 פרסם ד"ר לורנס בריט, חוקר מדעי המדינה , את 14 הנקודות המייצגות פאשיזם. הוא "זיקק" אותן מתוך מחקרים אודות 5 מהמשטרים הפאשיסטיים של המאה ה-20: היטלר בגרמניה, מוסוליני באיטליה, פרנקו בספרד, סוהארטו באינדונזיה ופינושה בצ'ילה. זהו תרגום של המחקר שפירסם, והזכויות שמורות, כמובן, לו.
*** עדכון – 16 בנובמבר 2011
: בעקבות גל של חוקים מטעם מפלגות הימין, שמריחים מאנטי-דמוקרטיות ועד פאשיזם לשמו, עדכנתי את הסעיפים בלינקים נוספים ***
ביטויים מתמשכים וחזקים של לאומנות:
החל מהצגה של דגלים ודגלונים באופן קבוע ועד לסיכות הדש הנפוצות, הצורך להציג את הלאומנות הפטריוטית מצד המשטר עצמו ומצדם של האזרחים שנסחפו בהתלהבות, תמיד היה ברור. סלוגנים זכירים, גאווה בצבא ודרישה לאחדות היו נושאים נפוצים בהצגת הלאומנות הזאת. כמעט תמיד זה הלך יד ביד עם חשד בדברים שהם זרים, בצורה שגבלה לעתים בקסנופוביה (בעת-זרים, שנאת זרים).- בוז לחשיבותן של זכויות האדם:
המשטרים עצמם ראו בזכויות האדם כבעלות ערך מועט, וכמעכבות את המטרות של האליטה השלטת. באמצעות שימוש נבון בתעמולה, האוכלוסיה הגיעה למצב שהיא מקבלת את הפגיעה בזכויות האדם של קבוצות מסומנות, באמצעות דחיקתן של קבוצות אלה לשוליים או אפילו באמצעות דמוניזציה שלהן. כאשר הפגיעה הזאת הייתה שערורייתית, הטקטיקה הייתה שימוש בסודיות, הכחשה ודיסאינפורמציה. - זיהוי של שעירים לעזאזל או אויבים כמטרה מאחדת:
הדבר המאחד, שעובר כחוט השני בין כל המשטרים הללו, הוא השימוש בשעיר לעזאזל כדי להסית את תשומת הלב של האנשים מבעיות אחרות, כדי להעביר את האשמה לבעיות וכדי לתעל את התסכול בכיוונים מאוכוונים. שיטות הבחירה – תעמולה חסרת מנוח ודיסאינפורמציה – היו לרוב מועילות. לעתים קרובות, המשטרים הללו היו מפעילים פעולות "ספונטניות" נגד אותם שעירים לעזאזל, לרוב קומוניסטים, סוציאליסטים, ליברלים, יהודים, מיעוטים אתניים וגזעיים, אויבים לאומיים מסורתיים, בני דתות אחרות, חילוניים, הומוסקסואלים ו"טרוריסטים". מתנגדים פעילים של משטרים אלה סומנו לבסוף כ"טרוריסטים" והטיפול בהם היה בהתאם. - עליונות הצבא / מיליטריזם נלהב:
האליטות השליטות תמיד מזדהות באופן צמוד לצבא ולתשתית התעשייתית שתומכת בו. חלק לא פרופורציונלי מהמשאבים הלאומיים עוברים לצבא, גם כשהצרכים הפנימיים היו חריפים. הצבא נתפס כביטוי של הלאומנות, ושימש, במידת האפשר, להשיג מטרות לאומיות, להפחיד אומות אחרות ולהגדיל את הכוח והיוקרה של האליטה השלטת. - סקסיזם פרוע:
מלבד העובדה הפשוטה שהאליטות הפוליטיות והתרבות הלאומית נשלטו על ידי גברים, המשטרים הללו ראו, ללא ספק, בנשים אזרחיות מדרג ב'. הם התנגדו להפלות וגם היו הומופובים. גישה זו לרוב עברה קודיפיקציה באמצעות חוקים דראקוניים שנהנו מתמיכה חזקה של הדת האורתודוקסית של אותה מדינה, שנתנה למשטר כיסוי להתעללות זו. - שליטה באמצעי התקשורת ההמוניים:
בחלק מהמשטרים, אמצעי התקשורת ההמוניים נשלטו בצורה חריפה ובאופן ישיר, והיה אפשר לסמוך עליהם לא לסטות מהקו של המפלגה. משטרים אחרים השתשמשו בכח עדין יותר כדי להבטיח את שמרנותם של אמצעי התקשורת. שיטות אלה כללו שליטה ברשיונות ובגישה למשאבים, לחץ כלכלי, פניה לפטריוטיזם ואיומים מרומזים. המנהיגים של אמצעי התקשורת ההמוניים היו לרוב תואמים לאליטה השלטת. התוצאה הייתה, לרוב, הצלחה בלשמור על כך שהציבור הכללי לא יהיה מודע להגזמות של המשטר. - אובססיה לבטחון הלאומי:
באופן בלתי נמנע, מנגנון הבטחון הלאומי היה בשליטה ישירה של האליטה השלטת. זה היה, לרוב, כלי לדיכוי, לפעילות סודית ולשבירה של כל ההגבלות. הפעולות שלו הוצדקו תחת אצטלה של הגנה על "הבטחון הלאומי" ופקפוק בפעולות שלו הוצגו כחוסר פטריוטיות או אפילו בגידה. - דת ואליטה שלטת קשורות יחד:
בניגוד למשטרים הקומוניסטיים, המשטרים הפאשיסטיים והפרוטו-פאשיסטיים מעולם לא הוכרזו כחסרי-אלוהים על ידי המתנגדים שלהם. למעשה, רוב המשטרים חיברו את עצמם לדת השולטת במדינה ובחרו לצייר את עצמם כמגינים המיליטנטיים של הדת הזאת. העובדה שההתנהגות של האליטה השלטת שלא התאימה לרוב לתפישות של הדת, טואטאה מתחת לשטיח. התעמולה שימרה את האשליה שהאליטות השולטות היו המגינות של האמונה וכי המתנגדים הם "חסרי אלוהים". התפישה שנוצרה הייתה שהתנגדות לאליטה היא מקבילה למתקפה על הדת. - הגנה על כוחם של התאגידים:
למרות שהחיים האישיים של האזרחים הרגילים היו בשליטה הדוקה, היכולת של תאגידים גדולים לעבוד בחופש יחסי לא הופרעה. האליטה השלטת ראתה במבנה התאגידים כדרך להבטיח לא רק את הייצור הצבאי (במדינות מפותחות), אלא גם כדרך נוספת לשליטה אזרחית. חברי האליטה הכלכלית לרוב "פונקו" על ידי האליטה הפוליטית כדי להבטיח הדדיות באינטרסים, במיוחד בדיכויים של האזרחים "שאין להם". - דיכוי של כוח העובדים או חיסולו:
מאז שארגוני העובדים הפכו להיות אחד ממוקדי הכוח שיכולים לאיים על ההגמוניה הפוליטית של האליטה השלטת ובעלי הברית התאגידיים שלה, לא מן הנמנע שהם נמחצו או הפכו לחסרי כוח. העניים יצרו תת-מעמד, אליו התייחסו בחשד או בביזיון. במשטרים מסוימים, להיות עני נחשב לסטיה. - בוז ודיכוי של האינטלקטואלים והאמנויות:
האינטלקטואלים והחופש הרעיוני וחופש הביטוי האינהרנטי המקושר אליהם היוו קללה למשטרים הללו. חופש אינטלקטואלי ואקדמי נחשבו חתרניים ומסוכנים לבטחון הלאומי ולאידיאל הפטריוטי. אוניברסיטאות נשלטו באדיקות, אנשי סגל שנחשבו ללא בטוחים פוליטית הוטרדו או חוסלו. רעיונות לא שמרניים או הבעת חוסר שביעות רצון הותקפו בכוח, הושתקו או נמחצו. למשטרים הללו, אמנות וספרות צריכות לשרת את האינטרס הלאומי או שאין להן זכות קיום. - אובססיה לפשע וענישה:
רוב המשטרים הללו תיחזקו מערכת פלילים דראקונית עם אוכלוסיה ענקית בבתי הכלא. המשטרה לרוב הוללה והחזיקה בכוח כמעט בלתי-נבדק, מה שהוביל לניצול אלים. פשעים "רגילים" ופשעים פוליטיים היו הופכים לאישום פלילי אחיד והיו משתמשים בהם נגד מתנגדי המשטר. פחד, ושנאה, של פושעים או "בוגדים" היה נושא שקודם לרוב בקרב האוכלוסיה כתירוץ לעוד כוח פוליטי. - פרוטקציה משתוללת ושחיתות:
אלה במעגלים העסקיים ושקרובים לאליטה השלטת לרוב משתמשים במעמדם כדי להעשיר את עצמם. השחיתות הזאת עובדת בשני הכיוונים: אנשי האליטה מקבלים מתנות כספיות ורכוש מהאליטה הכלכלית, שבתורה תקבל העדפה ממשלתית. חברי האליטה היו בעמדה שאיפשרה להם עושר נרחב ממקורות אחרים גם כן: למשל, גזילה של משאבים לאומיים. כאשר מנגנון הבטחון הלאומי בשליטה והתקשורת מושתקת, השחיתות היא בלתי מרוסנת ולא מובנת לרוב לקהל הרחב. - בחירות במרמה:
בחירות בצורה של משאל עם או סקר דעת קהל הן לרוב מזויפות. כאשר בחירות אמיתיות, עם מועמדים, אכן נערכו, הם לרוב הוטו על ידי האליטה השלטת כדי להגיע לתוצאות הרצויות. שיטות נפוצות היו שליטה במנגנון הבחירות, הפחדה ושלילת זכויות אזרח מבוחרי האופוזיציה, השמדה או דחיה של קולות כשרים, וכמוצא אחרון, פניה לערכאות שמחויבות לאליטה השלטת.
תגובות (37)
משעשע. כל אחד מהסעיפים (מלבד אולי 11) נמצא בישראל בצורה כזו או אחרת.
מעניין.
תסתמי ת'פה שלך!
כאפות..
כל אחד מהסעיפים האלו נמצא במידה מסויימת בכל מדינה. לרדד דבר אינו מראה שום הוכחה. דווקא היה מאוד נחמד לראות כמה שכמעט וכל הסעיפים האלו כלל לא משמעותיים במדינת ישראל- אין קשר בין התקשורת לממשל עד כדי כך שהתקשורת עויינת את הממשלה הנוכחית, נשים מתחזקות מיום ליום בחברה הישראלית, המדינה לא מקימה שעירים לעזאזל ואויבינו הם די ברורים (לא צריך לחפש- הם יורים עלינו מדי יום), אין קשר ממשי בישראל בין האליטה לבין הדת וכך גם שאר הנקודות לא ממש מתקיימות.
סתם לצעוק שיש ולראות את עשירית הכוס הריקה זו לא הוכחה אלא כסילות.
חגי
הפתעת אותי, אני ואתה כניראה חיים בשתי ארצות שונות.
אין קשר בין שלטון לתקשורת? תחנת הרדיו הפופולרית ביותר: גלגל"צ. הידיעות עליהן מדווחים בערוץ 2 במבזקים: מועברות ישירות מדובר צה"ל ללא ביקורת או עריכה. החינמון הנפוץ ביותר: ישראל היום של שלדון אדלסון, תומך קרוב של ביבי שהקים את העיתון לפני מערכת הבחירות האחרונה בשביל לעזור לביבי לנצח.
תעשה לי טובה…
גלגל"צ אולי הכי פופולאריים, אבל הם לא היחידים.
והם פופולאריים, משום שהם משדרים מוזיקה-מוכרת-ברצף, ודיווחים על עומסי תנועה. קשה להגיד שהם מתמחים באקטואליה, או שהם משמשים שופר של הממשלה.
קשרי דת חזקים בממשל (ש"ס… יהדות התורה… ) שגורם ללגיטימציה לדברים הבאים לדוגמא:
הפרדה בין נשים לגברים בירושלים.
אסור לתלות תמונות של נשים בירושלים.
בכירי המשק הולכים לכוהני הדת הדת ל'קבל ברכה'.
קשרי הון-שלטון-עיתון:
ערוץ 1 – ההנהלה ממונית ע"י הממשלה הנבחרת
ערוץ 10 – ייסגר עבור חוב בדיחה של 40 מיליון (בטלפון אחד של רוהמ מגייסים כזה כסף. אם רוצים כמובן. ד"א שניתן להמשיך ולדחות את החוב. שהוא כמאיתי אחוז של התקציב שלנו)
עורך ראשי מעריב (ניר חפץ) – ראש מערך הסברה של הימין לשעבר
גלגלץ – ברק
אתה אמיתי ?
אפשר להזכיר כאן את העובדה שה"סדר העולמי" שולט במוסדות האקדמאיים ואנו רואים בשנים האחרונות ירידה ברמת החינוך בישראל ובעולם כולו. בנוגע לאומנות גם ככה אף פעם לא ממש התייחסו אליה ברצינות במדינת ישראל כי ישראל היא מדינה צבאית שחרדה לקיומה
כמו שאת רואה, דווקא לסעיף 11 היה אפשר לשים קישור. יש רק שני סעיפים בלי קישורים.
אני מצטער חבר'ה.
אבל יש גבול להקבלה המוגזמת לפאשיזם בישראל.
אתם מציגים עבודה אקדמית ראויה, אבל נותנים ראיות מופשטות ביותר, שעליהן אפשר להתווכח רבות.
ברמה של דוגמאות שהבאתם, ללא הצגת טיעונים מנגד, ללא הצגת הדילמה בסוגיות שאליהן הן מתקשרות, אני יכול להכניס מדינות מערביות רבות.
אם ברצוני לחבר מאמר המבוסס על עבודה אקדמית אחרת, המוכיחה או מתריעה על "חתרנות סוציאליסטית שמאלנית תחת ריבונות המדינה" (סתם לקחתי נושא מפוצץ), אוכל למצוא מקורות זהים באיכותם, יש פה הרבה עניין של פרשנות.
אני חושב שבעצם הזעקה על פאשיזם על כל סוגיה התנהלות לא נכונה או לא מקובלת עליכם מצד המדינה, אתם (לא יודע באמת למי לשייך את המאמר) אולי מפרסמים את דעותיכם, אבל יוצרים גם אפקט של "זאב זאב". כך גם היה במקרה של "אם תרצו", שבמקרה זה, למרות שאינני מחבב אותם ממש, יש לשאול "מי מבקר את הביקורתיים"?
יאיר
זה יאיר
או בת יענה ?
צודק,
מדוע לאומנות סוביטית מכונה בקרב הסמולנים שמול ואילו לאומיות מערבית ימין.
הכציד התמיכה בלאמנות הערבית המונה 21 מדינות והתמיכה באיסלאם המחזיק 57 מדינות מכונה בפיהם שמאל
והתמיכה במדינת ישראל מדינת היהודים היחידה מכונה ימין?
היכולת של הסמולן הישראלי להפוך בין אמת לשקר בין טוב לרע דגם 1984 של אורוול ראויה להערצה.
לאומנות סוביטית מכונה שמאל? אני לא יודע אם שמת לב אבל אנחנו כבר לא ב1950! ה"שמאל" הישראלי מחויב בעיקר לערכי הדמוקרטיה הליברלית ומגן על זכויות הפרט, האזרח והמיעוט. מי שמערער את היכולת של מדינת ישראל להיות מדינה יהודית-דמוקרטית הוא הימין בתמיכתו בסיפוח דה-פאקטו של השטחים וברמיסת זכויות המיעוט במדינת ישראל.
רק רוצה למנוע ויכוח עתידי:
בכתב העת שפורסם המאמר הזה לא מצויין שהוא דוקטור או בכלל ההשכלה שלו, בניגוד למאמרים אחרים מאותו כתב עת.
Laurence Britt’s novel, June, 2004, depicts a future America dominated by right-wing extremists.
בעצם כתב העת אינו אקדמי כלל, אלא כולל חברים שחלקם בעלי תפקיד כזה או אחר באקדמיה. מדובר בכתב דעה.
Free Inquiry is a bi-monthly journal of secular humanist opinion and commentary
ודבר אחרון, אני אישית מכיר מרצה באוניברסיטה שמדביקה ביביליוגרפיה למאמר שהיא כותבת (כלומר בלי שום קשר לתוכן). הרי מעטים יישבו ויקראו שני כרכים על היטלר רק בשביל להוכיח שהנקודות מנוסחות באופן מגמתי. כל דבר שלא משתמש בשיטה של מראי מקום, דורש מאיתנו לחשוד בו.
[...] בבלוג של עמית לב מובא ב-6 בינואר 2011 תרגום מאמר בשם "הפאשיזם ב-14 נקודות" שפורסם במקור בשנת 2004 על ידי ד"ר לורנס בריט (זאת על [...]
[...] בבלוג של עמית לב מובא ב-6 בינואר 2011 תרגום מאמר בשם "הפאשיזם ב-14 נקודות" שפורסם במקור בשנת 2004 על ידי ד"ר לורנס בריט (זאת על [...]
יופי של נושא הבאת כחומר למחשבה.
במבט חטוף סין, רוסיה וכל מדינות ערב יכולות לככב לפי כל אחד מהקריטריונים.
האליטה השלטת כאן היא שמאלנית, הממסד בישראל הוא שמאלני(ע"ע ממסד).
רוב מוחלט של מערכות התקשורת (עיתונות,רשת, טלויזיה, רדיו) = שמאל. אתה פשוט גונב דעת.
הפרקליטות, צמרת השב"כ, בג"ץ, אקדמיה(הימנים באקדמיה הם כביכול "א-פוליטים" כדי שלא יפגעו בפרנסתם) בכולם יש הגמוניה שמאלנית.
כל אדם שאינו שמאלני לא יוכל להתקדם במערכות אלו, זוהי אפליה מכוערת שמתאימה למשטרים קומוניסטים עריצים(ע"ע סין, ברית המועצות, צפון קוריאה ועוד).
אבל זה לא יפריע לכם לבכות על "דיקטטורה ימנית". בדומה לשכנינו שמשליכים על ישראל את בעיותיהם.
הטור הזה דומה לזעקת הקוזאק הנגזל.
מה עם הפאשיזם והנאציזם(!) האיסלמי הפושה בכל העולם המוסלמי? למה אתה לא מספר על כך?
רק יהודים יכולים להיות פאשיסטים לפי האידיאולוגיה שלכם?
גם בעוד מיליוני שנים היהדות לא יגיעו למימדי ההרג בשם האיסלאם והכנסיה הנוצרית, גם אם תמשיכו לפזר שקרים כמה העם כאן הוא נאצי ופאשיסטי, אתה וחבריך תמשיכו להשמיץ בדיבורים, האיסלמיסטים יבצעו! כמה טוב שישנם אידיוטים מועילים.
מצטער שהפרעתי לכם בהוואי "הליברלי" בבלוג, הוואי ליברלית עם דיעה אחת בלבד.
.
בוקר טוב יואב
התעוררת
אז אני אתמצת ותנסה לעקוב
הימין והשמאל – זה אותו דבר
משרתים את אותם האינטרסים
הבנת ?
אני מניח שאתה מתכוון ליואב אחר, אני בכל מקרה ער מ6:30.
מודה שקראתי בריפרוף(בטח לפבלוב היה מה להגיד על כך).
מאוחר יותר אקרא הכל.
שבוע טוב.
הלו יואב,
אנחנו חיים בישראל והיכן אתה גר? אההה ואתה לא רואה מה נעשה סביבך? אז אל תשכח את כלב הנחייה שלך, כדי שתוכל להגיע בשלום לסניף תנועתך הפאשיסטית.
קשקשן. אני לא רואה מה נעשה סביבי?
אני רואה שאתה וחבריך נמצאים כבר בימין הפלסטיני, צועדים יד ביד עם גדולי הפשיסטים האיסלמים.
רק היום ראיתי כמה מחברייך עם דגלי אש"ף בהפגנה בשייח ג'ארח.
מה השלב הבא, עזרה לגדודי אל אקצה וחמאס בהכנת חגורות נפץ וקאסמים?
היה שלום איסלמו-פאשיסט.
מיצרף הנקודות מחבר סוגים שונים מאד של משטרים. כל הדמוקרטיות שאינן קומוניסטיות הן "פאשיזם". האבחנות המדעיות בד"כ לא מסכימות על האבחנה. בין דמוקרטיה לפשיזם יש עוד משטרים (בעקבות חואן לינץ ואבחנותיו). חואן פרון ופרנקו לא היו פשיסטים, מוסוליני ופרימו דה-ריברה כן.. לאזרח זה לא משנה. היטלר חיסל 2000 אזרחים בגרניקה עבור פרנקו, ובמדריד חוסל מנהיג סינדיקליסטי ב1965 על ידי משטרת פרנקו. . לשים את כל האפילה הפוליטית לגווניה במגירה אחת היא פיספוס הבנת המקורות, המאפיינים, וההשלכות של המשטר החדש. אבל יש כאלה שיסכימו: Griffin, Roger and Matthew Feldman.(2004) Fascism: the nature of fascism: Rutledge
לענייננו, ישראל אינה פאשיזם והמשטר החדש שאליו היא צועדת יהיה סוג של משטר סמכותני, שבו המדינה מקבלת יחס דו-ערכי ואינה הערך העליון (בניגוד מוחלט לפשיזם).
גיב מי הברייק
יאיר-עבודהאקדמיתראויה?איפהבדיוקעשיתאתהPhdשלך?
בישראל התקשורת הפרקליטות והעליון מונוליטיים של מה שהם מכנים שמאל. אלא שהשמאל האמיתי המורכב מפשוטי העם, לא נמצא באף אחת מתנועות השמאל,הם כולם כמעט בלא יוצא מהכלל בליכוד או בש"ס.
כדאי להוסיף,
שהשמאלנים (ליתר דיוק סמולנים) מאמינים אמונה עיוורת בשב"כ ראה רצח רבין.
הסמולן הישראלי בדרך קבע מבצע רצח אופי, דמוניזציה, לאחר: דתיים, מתנחלים, ימין. הסמול הישראלי ניזון מארגונים אנטישמיים באירופה וארה"ב דוגמת קרן פורד ומדינות זרות, וכן ממקורות בסעודיה דרך הקרן החדשה לישראל.
קומוניזם פשיזם ונאציזם
וכדאי להזכיר שהפשיזם הוקם ע"י מוסוליני שהיה עורך עתון הפועלים אוונטי, וחבר קרוב של היטלר שהקים את התנועה הנאצית ובשמה המלא התנועה הנאציונל סוציאליסטית, כלומר סוציאליסטית.
היטלר וסטאלין חתמו מיד בתחילת המלחמה העולמית השניה על הסכם הגנה הדדי.
המשותף לקומוניזם הפשיזם והנאציזם הוא הקולקטיביזם הרעיוני, אחידות הדעה, ויתור על החשיבה העצמאית, מחוייבות טוטאלית למנהיג, למפלגה, למדינה, דמוניזציה של האחר, שליטה טוטאלית בתקשורת ובשאר מוקדי הכוח במדינה.
ובשיטה האורואליאנית דגם 1984 הפיכת האמת והשקר, הטוב והרע, מלחמה ושלום, הפיכת הבערות לכוח. בערות עדר הצאן המאמין אמונה עיוורת בתקשורת, בכותרות העתונים.
בערות ההמון, עדר הצאן הסמולני, הפכה לכוח בעזרת העתונות המונוליטית והשליטה הטוטאלית של הסמול בפרקליטות ובבית המשפט העליון.
אני ממתין בשקיקה לקרוא את עיקרי המחקר על המשטרים האפלים הדיקטטוריים, של המאה הנוכחית וזו הקודמת:
רוסיה ו"ברית המועצות", סין, צפון קוריאה, רומניה, מזרח גרמניה…
סוריה, ירדן, לבנון, איראן, לוב, מצרים, סודאן, בורמה…
מעניין מה יאמר שם על כוח, דיכוי, רצח, אונס, אלימות, חופש ביטוי, חופש תנועה, פערים סוציו אקונומיים, ניצול עובדים/עבדות, שחיתות, אידיולוגיה מכשירת פשעים כנגד האנושות, מעמד הקהילה לקהילותיה…
בטח המחקרים כבר בשלב עריכה לשונית…
מעניין. אריק הופר טוען שאינטלקטואלים מעדיפים משטרים טוטליטרים בגלל שלפחות מקשיבים להם שם, השלטון עוקב אחריהם. בחברה חופשית מתעלמים מאינטלקטואלים.
עצם העניין שמועלות כאן דעות (ומעט פרוש סובייקטיבי של עובדות), על מצבה של המדינה לכאן ולכאן, מעיד יותר מכל שעדיין נשארנו דימוקרטיה, (חופש הביטוי בועט, ואף אחד לא מוצא להורג/מושלך לכלא/ מוגלה לגולג.) יחד עם זאת, אכן מתגברים סימנים מדאיגים שיכולים לגרום לכך שהמצב (אירן כבר כאן?): חמור יותר מבעבר. צריך לזכור שהדימוקרטיה אינה השיטה הטובה ביותר, אלא הטובה מבין השיטות האחרות ולא שחסרות בה תחלואות שונות ומשונות, לכן בין ימין ושמאל -יפריד תמיד רק חול וחול- ובין דת ומדינה יככב הון ושילטון, ובסופו של יום – כולנו מתייצבים ביום הבוחר – ומקבלים חזרה מה שבחרנוף אז אל תבואו בטענות לשלטון לא משנה אם הוא ימני או שמאלי – תבואו בטענות רק אל עצמכם ואל תהיו כמו הפולניה שהסתכלה במראה ואמרה – מגיע לו (לבעלה) שיש לא אשה כזו.. רוצים שינוי ? רוצים הכרעה ברורה – לכו להצביע!
[...] האנטי-דמוקרטיות הקם עלינו, עמית לב מביא את 14 הנקודות של הפאשיזם כפי שזיקק אותן חוקר מדעי המדינה ד"ר לורנס בריט. [...]
[...] פאשיסטית. לשם שעשוע, מומלץ לבחון את התופעה באמצעות מסמך "14 הנקודות של הפאשיזם" הידוע. הוא מודד משטרים, לא תנועות, אבל חלק ניכר מהנקודות [...]
[...] מסמך 14 הנקודות של הפשיזם [...]
לא ברור לי איך הטיעון של- "האיסלאם פשיסטי" מהווה טיעון נגד העובדה המטרידה שישראל נהיית לאומנית, דתית, כוחנית וגזענית מיום ליום, או שאולי תמיד היתה כזו אבל בגלל המשטר הנוכחי שמעודד אותה אנשים מרשים לעצמם להגיד את האמת בפרצוף. כן, המשטרים האסלאמיים הם דכאניים, וכן אנחנו עדיין דמוקרטיה (לפחות פורמלית) אבל זה לא אומר שאנחנו במקום טוב, ואנחנו צריכים להיות מודאגים, זה הכל. להגיד- יש אחרים גרועים מאתנו זה ממש לא מספיק.