בין נוה אילן לשיח' ג'ראח
ודאי שמתם לב שאני עוקב באדיקות אחרי "האח הגדול". טוב, אולי אדיקות היא מילה קצת מוגזמת כי אני רואה רק את השידורים הערוכים ברביעי ושבת, אבל עד כה יצא לי לפספס רק תוכנית אחת. אני משתדל גם לעקוב אחרי חדשות, בלוגים, ושאר אמצעי מידע חופשיים ברחבי הרשת הישראלית.
אני אתקצר למי מכם שלא צופה ומצליח להתחמק בנחרצות גם מהדיווחים בבלוגוספירה, בטוויטרספירה, בפייסבוקספירה וב, איך קוראים לזה, עיתונות הכללית, ואספר לכם שלפני חודש וקצת נכנסה לבית דיירת בשם עדנה קנטי. עדנה, אישה בסביבות גיל ה-50, שמאלנית, ופעילה בארגון "מחסום Watch", שנשותיו עומדות במחסומי צה"ל בשטחים ומתעדות את התנהגות החיילים לאוכלוסיה האזרחית הפלסטינית שעוברת שם.
עדנה, כמובן, עוררה מחלוקת קשה בבית ומחוצה לו. מיד כשפתחה את הפה החלה הרשת לגעוש ולכנות אותה בשמות משמות שונים, ואיחלו לה מיתות מעניינות ומקוריות. כמובן שהקריאות התחזקו כאשר אותה עדנה ביקשה להכניס לבית מפה המציגה את המחסומים בשטחים – וגרמה למריבות איומות בתוך בית האח הגדול.
בהמשך אותה עדנה השוותה את מעשיו של יהושע בן נון, שגירש והרג את תושביה של כנען כדי ליישב בה את בני ישראל – לשואה, והתנצלה על כך אחר כך בידיעה ברורה שהיא עברה קו אדום בוהק.
בזמן שעדנה הייתה בבית, המצב בארץ נותר על כנו, ובשיח' ג'ראח נערכו ההפגנות השבועיות הקוראות לפינוי המתנחלים שהשתלטו בצורה חוקית, אבל מסריחה מאוד, על בתים בשכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים, שכונה פלסטינית השוכנת על קו התפר בין העיר המערבית לעיר המזרחית, ממש מעבר לכביש ממאה שערים. ההפגנות, שנשאו אופי מחאתי ולא-אלים לחלוטין, הופסקו שבוע אחרי שבוע על ידי המשטרה, שעצרה את המפגינים בסיטונות, שלחה אותם למעצר, רק כדי לשחרר אותם אחרי לילה סיוטי במעצר, ללא כתבי אישום וללא רבב. לשמחתי, בשבוע שעבר נדרש בית משפט השלום בירושלים לסוגיה, וקבע שההפגנות הן חוקיות ולא דורשות אישור הפגנה.
אני יכול, למרות משקפיי, לראות קו שמחבר בין שני הדברים, והסתעפות ענפה לכיוונים רבים נוספים, שכולם מסמלים את אותו הדבר – החברה שלנו הופכת להיות חברה קיצונית וכוחנית כלפי דעות שונות.
מותר לך לדבר רק אם אני מסכים איתך
ההרגשה המתקבלת בזמן האחרון היא שדעות שנוגדות את הקו הנוקשה שמכתיבה הממשלה הן לא לגיטימיות – לא לגיטימי להפגין בעד פלסטינים שנזרקו מבתיהם על ידי עיוות של החוק, לא לגיטימי להגיד שייתכן שישנם חיילים בצה"ל שנוהגים באוכלוסיה האזרחית בצורה לא-אנושית (הייתכן שהחיילות האלה משקרות ובודות סיפורים?). ראש הממשלה אפילו כמעט אוסר לדבר על מעשיה של אישתו, שכנראה מורמת מעם ואין אפשרות להעביר עליה ביקורת.
אני לא בא לדון פה האם הדברים שנאמרים נכונים או לא, אלא לקיים את האימרה שמיוחסת לוולטר (אם כי הוא כנראה לא אמר זאת) – "אני שולל את מה שאתה אומר, אבל אגן עד מוות על זכותך לומר את הדבר". הדבר החשוב בדמוקרטיה הוא היכולת להביע את דעתך. ניתן לראות מה קורה במדינות כמו איראן, שם מנסים התושבים להביע את מורת רוחם על תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני מספר חודשים. ניתן לראות את קובה, ניתן להיזכר בברית המועצות (או להציץ לרוסיה, גם שם המצב לא מזהיר). יש לנו את סין הגדולה.
האם ישנו נזק באמירה "עלינו להתייחס טוב יותר לפלסטינים"? ואולי האמירה "אם המצב היה הפוך, היינו מזדעקים שמדובר באנטישמיות!" היא סכנה לשלום האומה?
פטריוטיות היא לא נכס של קבוצה אחת
הרשו לי להבטיח לכם, חברות וחברים, שאנשים המחזיקים בדעות הללו – אלה שהולכים להפגין בבילעין ונעלין נגד גדר ההפרדה, אלה שנמצאים בחום ובקור בשיח' ג'ראח, נשים בגילאים של אמא שלי ושלכם שעומדות בשמש ובגשם ועוקבות אחרי מעשי צה"ל – כולם רוצים בטובתה של המדינה בדיוק כמו כל אחד אחר. אם הם לא היו רוצים בטובתה, הם היו יושבים בבית, או מגדילים לעשות ועוזבים. זוהי פטריוטיות יותר גדולה מאשר לקרוא לעדנה "עוכרת ישראל".
האלימות הזאת שמובעת כלפי אנשים שמביעים דעה אחרת היא שמטרידה אותי. אלימות לא צריכה להגיע משום צד – לא אבן שנזרקת על ידי מפגין בבילעין על חייל, ולא כדור הגומי שנורה בחזרה. לא קריאות "נאצים" לילדים בני 19 שנשלחו על פי חוק לשרת בשטחים, ולא קריאות להחזיר את מחסום Watch לחמא"ס. כל האלימות האיומה הזאת, המילולית והפיזית, רק מוכיחה את טענתי – אנחנו בדרך למטה, וצריך לעצור את זה.
תגובות (1)
well done